התחשבנות בין זוג הורים, ומה ניתן לעשות עם זה?

הפנקס פתוח והיד רושמת מוכר לכם? טוב אנחנו לא תמיד אומרים את זה אך בהחלט מתנהגים את זה. בחיים יש הרבה דברים שאנו מנהלים דרך פנקס, יומן או כל דרך שתסייע לנו לעשות חשבון, רווח ומחיר, סידרי עדיפויות ועוד. אך פנקסנות בזוגיות ובהורות זה כבר עניין אחר.. כשאנו מתחשבנים עם בן הזוג שלנו על כמות הזמן שלנו עם הילדים (מי יותר, מי פחות) על מטלות הבית שאנו עושים (מי יותר, מי פחות) , ועל שעות העבודה מחוץ לבית, ובימים אלה על עבודה מתוך הבית.. אנחנו נכנסים למן מחול שדים שגורם לנו לתסכול והתנצחות. אנו מרגישים שכל רגע חובת ההוכחה עלינו שאנחנו "בסדר" ושאנו עומדים בציפיות כהורים, כבני זוג וכבני אדם. אפילו ההנאה מהפעולה פוחתת משמעותית כי רוב האנרגיה וההתעסקות היא מה אני נותנת ומה בן זוגי נותן. ההשוואה הבלתי פוסקת להראות אחד לשני מי עושה יותר, מחריפה יחסים ומקלקלת אווירה ושלא נדבר על המודלינג שהילדים סופגים. אז מה עושים? קודם כל מזהים שזה קיים בנינו ושאנו לא מעוניין להמשיך עם זה. אח"כ יושבים ומשתפים אחד את השניה! ולא פחות חשוב, אולי הכי חשוב זה כשאחד מדבר השני מקשיב ולא מתגונן. אז איך מדברים? "במסר אני" = מה אני מרגיש/ה, מה כבד עליי עכשיו ומה אני זקוק/ה ממך. חשוב להבין שהציפייה שמישהו יבין אותנו מבלי שנשתף, היא פחות ריאלית וגם תהייה פחות מדויקת לנו. אז מה היה לנו כאן? שיח מכבד + הקשבה אמיתית לצרכים האחד של השניה = שיפור התקשורת והיחסים בניכם. ועם כל זה עוד לא מספיק, גם תהוו מודלינג לילדים שלכם לומר מה הם מרגישים, ולמה זקוקים מכם. מוגש לכם באהבה ממני רגע. טיפ אחרון, תזרקו את הפנקס.